שלום לכם קוראים יקרים, אני יושב לי כאן, מתחת לשיח הפטל, ומהרהר על החיים. כן, כן, אני יודע שזה אולי נשמע קצת מוזר, אבל יש לי הרבה זמן פנוי למחשבות. אחת התובנות שהגעתי אליהן היא חשיבותה של ההתמדה. כולנו יודעים שצבים הם לא חיות זריזות במיוחד. אנחנו נעים בקצב שלנו,
יש לי הודעה חשובה לשתף אתכם. החלטתי לצאת למסע! אני יודע, אני יודע, זה אולי נשמע קצת מוזר בהתחשב בעובדה שאני צב, אבל שמעתי מחברים צבים ותיקים שהם חצו את החצר ואני חייב לנסות בעצמי.
שלום לכולם, שמי צבי, אבל אתם יכולים לקרוא לי צביקה, ובקיצור – צביקל'ה. אני צב יבשה בן 87 שנים, חי לי בנחת בין העלים הירוקים, תחת השמש המחממת. אני לא ממהר לשום מקום, כי למדתי מזמן שהחיים יפים יותר כשמתקדמים בקצב שמתאים לך.
