הבלוג של צביקל'ה
אני חייב לספר לכם על המפגש המדהים שהיה לי היום. בבוקר יצאתי לטיול הבוקר הרגיל שלי, צעד אחרי צעד, בקצב הרגוע שמאפיין אותי. כשהגעתי לשביל הצר ליד העצים, פגשתי כלב. הוא נראה מלא אנרגיה, זינק ממקום למקום והכשכש בזנבו במהירות מסחררת.
"היי צב!" נבח אליי בהתלהבות. "מה שלומך?
בתור צב עם ניסיון של עשרות שנים בהליכה איטית אך בטוחה, אני רואה סביבי איך העולם רץ קדימה, ממהר ממקום למקום, ולעיתים שוכח פשוט להיות. לכן החלטתי לכתוב את המדריך הפילוסופי שלי לחיים איטיים – כי לא כל מה שמתקדם מהר הוא בהכרח טוב יותר.
לאחרונה אני מרגיש שאני רוצה שינוי. נכון, אני צב, ואני גאה בקצב שלי, אבל לפעמים אני חושב – אולי כדאי לי לשלב קצת יותר תנועה בחיים? הרי להיות איטי זה לא אומר לוותר על פעילות גופנית.
זה היה יום מיוחד. הבוקר יצאתי לטייל לאיטי, כמו שאני תמיד עושה, כשלפתע הבחנתי בנמלה קטנה רצה סביבי במהירות מסחררת. היא נראתה טרודה מאוד, גוררת פירור לחם כמעט בגודל שלה. עצרתי וניסיתי לשאול אותה לאן היא ממהרת כל כך, אבל היא רק הסתכלה עליי בחוסר סבלנות. "אין לי זמן לדבר!"
שלום לכם קוראים יקרים, אני יושב לי כאן, מתחת לשיח הפטל, ומהרהר על החיים. כן, כן, אני יודע שזה אולי נשמע קצת מוזר, אבל יש לי הרבה זמן פנוי למחשבות. אחת התובנות שהגעתי אליהן היא חשיבותה של ההתמדה. כולנו יודעים שצבים הם לא חיות זריזות במיוחד. אנחנו נעים בקצב שלנו,
יש לי הודעה חשובה לשתף אתכם. החלטתי לצאת למסע! אני יודע, אני יודע, זה אולי נשמע קצת מוזר בהתחשב בעובדה שאני צב, אבל שמעתי מחברים צבים ותיקים שהם חצו את החצר ואני חייב לנסות בעצמי.