לאחרונה אני מרגיש שאני רוצה שינוי. נכון, אני צב, ואני גאה בקצב שלי, אבל לפעמים אני חושב – אולי כדאי לי לשלב קצת יותר תנועה בחיים? הרי להיות איטי זה לא אומר לוותר על פעילות גופנית.
חשבתי על כל מיני סוגי ספורט – ריצה? קצת מסובך. שחייה? אמנם אני צב יבשה, אבל שוחה נהדר ויחד עם זה אני רוצה משהו נוסף… קפיצה? נו באמת… ואז הבנתי – הליכה! פשוטה, נעימה, בדיוק בקצב שמתאים לי. לא בשביל להגיע מהר יותר, אלא בשביל לחזק את השרירים ולהרגיש טוב יותר עם עצמי.
כשהתחלתי ללכת יותר, שמתי לב שהעולם נראה אחרת. פתאום שמתי לב לעלים חדשים שנשרו, לחיפושיות קטנות שזוחלות בשקט, לריחות הרעננים של הבוקר. בהתחלה זה היה קצת מאתגר – הרי תנועה רבה זה לא בדיוק הקטע שלי – אבל גיליתי שאם אני פשוט מתקדם צעד אחרי צעד, בלי למהר, זה הופך להיות חלק ממני.
עם הזמן הרגשתי גם שינוי קטן באנרגיות שלי. כן, אני עדיין צב, ולא תראו אותי מתחרה עם ארנבים, אבל אני מרגיש ערני יותר, מחובר יותר לעצמי ולסביבה שלי. הספורט שלי לא צריך להיות מהיר או אינטנסיבי – הוא צריך להתאים לי, לקצב שלי, לאופן שבו אני רואה את העולם.
והתובנה שלי? לא משנה אם אתה צב או בן אדם, פעילות גופנית היא לא רק בשביל מהירות או הישגים. היא יכולה להיות דרך ליהנות מהדרך, לחזק את עצמך ולמצוא חיבור עמוק יותר עם הגוף שלך. אז אני, צביקה הצב, בוחר להמשיך ללכת – לאט, אבל בטוח.
שלכם, לאט ובתנועה,
צביקה.
